Ordinal936
- Checked
- Reference checked
- Work
- Torah / Hebrew Bible
- Language
- Hebrew
- Counted as
- Verse
- Reference
- Torah / Hebrew Bible
- Citation
- Torah / Hebrew Bible 1 Samuel 13:4
- Reference check
- Tier 1
Opening
Theonyma
Opening page.
Opening
Opening page.
Greek Ordinal
Showing 50 of 57 checked matches: 57 texts
Open a name or text for its reference. Text matches are checked source passages.
וְכָל־ יִשְׂרָאֵ֞ל שָׁמְע֣וּ לֵאמֹ֗ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ אֶת־ נְצִ֣יב פְּלִשְׁתִּ֔ים וְגַם־ נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וַיִּצָּעֲק֥וּ הָעָ֛ם אַחֲרֵ֥י שָׁא֖וּל הַגִּלְגָּֽל׃
וְעָשִׂ֜יתָ לֻֽלְאֹ֣ת תְּכֵ֗לֶת עַ֣ל שְׂפַ֤ת הַיְרִיעָה֙ הָאֶחָ֔ת מִקָּצָ֖ה בַּחֹבָ֑רֶת וְכֵ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ בִּשְׂפַ֣ת הַיְרִיעָ֔ה הַקִּ֣יצוֹנָ֔ה בַּמַּחְבֶּ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית׃
כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵלַ֔י קַ֠ח אֶת־ כּ֨וֹס הַיַּ֧יִן הַחֵמָ֛ה הַזֹּ֖את מִיָּדִ֑י וְהִשְׁקִיתָ֤ה אֹתוֹ֙ אֶת־ כָּל־ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י שֹׁלֵ֥חַ אוֹתְךָ֖ אֲלֵיהֶֽם׃
וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶחָצֵ֑ר וְהָמָ֣ן בָּ֗א לַחֲצַ֤ר בֵּית־ הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה לֵאמֹ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ לִתְלוֹת֙ אֶֽת־ מָרְדֳּכַ֔י עַל־ הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־ הֵכִ֥ין לֽוֹ׃
וַיַּ֣רְא יוֹסֵ֗ף כִּי־ יָשִׁ֨ית אָבִ֧יו יַד־ יְמִינ֛וֹ עַל־ רֹ֥אשׁ אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣רַע בְּעֵינָ֑יו וַיִּתְמֹ֣ךְ יַד־ אָבִ֗יו לְהָסִ֥יר אֹתָ֛הּ מֵעַ֥ל רֹאשׁ־ אֶפְרַ֖יִם עַל־ רֹ֥אשׁ מְנַשֶּֽׁה׃
וְאַנְשֵׁ֨י תָמִ֤יד יַבְדִּ֙ילוּ֙ עֹבְרִ֣ים בָּאָ֔רֶץ מְקַבְּרִ֣ים אֶת־ הָעֹבְרִ֗ים אֶת־ הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־ פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ לְטַֽהֲרָ֑הּ מִקְצֵ֥ה שִׁבְעָֽה־ חֳדָשִׁ֖ים יַחְקֹֽרוּ׃
יַגִּ֙ישׁוּ֙ וְיַגִּ֣ידוּ לָ֔נוּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר תִּקְרֶ֑ינָה הָרִאשֹׁנ֣וֹת ׀ מָ֣ה הֵ֗נָּה הַגִּ֜ידוּ וְנָשִׂ֤ימָה לִבֵּ֙נוּ֙ וְנֵדְעָ֣ה אַחֲרִיתָ֔ן א֥וֹ הַבָּא֖וֹת הַשְׁמִיעֻֽנוּ׃
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וְאַיֵּ֖ה בֶּן־ אֲדֹנֶ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר צִיבָ֜א אֶל־ הַמֶּ֗לֶךְ הִנֵּה֙ יוֹשֵׁ֣ב בִּירוּשָׁלִַ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר הַיּ֗וֹם יָשִׁ֤יבוּ לִי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת מַמְלְכ֥וּת אָבִֽי׃
וְדָוִ֞יד מְכֻרְבָּ֣ל ׀ בִּמְעִ֣יל בּ֗וּץ וְכָל־ הַלְוִיִּם֙ הַנֹּשְׂאִ֣ים אֶת־ הָאָר֔וֹן וְהַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים וּכְנַנְיָ֛ה הַשַּׂ֥ר הַמַּשָּׂ֖א הַמְשֹֽׁרְרִ֑ים וְעַל־ דָּוִ֖יד אֵפ֥וֹד בָּֽד׃
וְעַתָּ֞ה יְר֧אוּ אֶת־ יְהוָ֛ה וְעִבְד֥וּ אֹת֖וֹ בְּתָמִ֣ים וּבֶֽאֱמֶ֑ת וְהָסִ֣ירוּ אֶת־ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר֩ עָבְד֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֜ם בְּעֵ֤בֶר הַנָּהָר֙ וּבְמִצְרַ֔יִם וְעִבְד֖וּ אֶת־ יְהוָֽה׃
מַרְאֵ֨ה הָאוֹפַנִּ֤ים וּמַעֲשֵׂיהֶם֙ כְּעֵ֣ין תַּרְשִׁ֔ישׁ וּדְמ֥וּת אֶחָ֖ד לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּמַרְאֵיהֶם֙ וּמַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר יִהְיֶ֥ה הָאוֹפַ֖ן בְּת֥וֹךְ הָאוֹפָֽן׃
וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־ מִֽישָׁאֵל֙ וְאֶ֣ל אֶלְצָפָ֔ן בְּנֵ֥י עֻזִּיאֵ֖ל דֹּ֣ד אַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם קִ֠רְב֞וּ שְׂא֤וּ אֶת־ אֲחֵיכֶם֙ מֵאֵ֣ת פְּנֵי־ הַקֹּ֔דֶשׁ אֶל־ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃
וַיָּ֣קָם עֶזְרָ֗א מִלִּפְנֵי֙ בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיֵּ֕לֶךְ אֶל־ לִשְׁכַּ֖ת יְהוֹחָנָ֣ן בֶּן־ אֶלְיָשִׁ֑יב וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֗ם לֶ֤חֶם לֹֽא־ אָכַל֙ וּמַ֣יִם לֹֽא־ שָׁתָ֔ה כִּ֥י מִתְאַבֵּ֖ל עַל־ מַ֥עַל הַגּוֹלָֽה׃
וְדָוִ֡ד עֹלֶה֩ בְמַעֲלֵ֨ה הַזֵּיתִ֜ים עֹלֶ֣ה ׀ וּבוֹכֶ֗ה וְרֹ֥אשׁ לוֹ֙ חָפ֔וּי וְה֖וּא הֹלֵ֣ךְ יָחֵ֑ף וְכָל־ הָעָ֣ם אֲשֶׁר־ אִתּ֗וֹ חָפוּ֙ אִ֣ישׁ רֹאשׁ֔וֹ וְעָל֥וּ עָלֹ֖ה וּבָכֹֽה׃
וַיִּוָּעַ֣ץ הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב־ לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
הֶאָנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־ אָנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־ תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־ הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַאֲבֹתָֽיו׃
וַיַּ֧עַן אִתַּ֛י אֶת־ הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר חַי־ יְהוָ֗ה וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י אִם־ בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶה־ שָּׁ֣ם ׀ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ אִם־ לְמָ֙וֶת֙ אִם־ לְחַיִּ֔ים כִּי־ שָׁ֖ם יִהְיֶ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃
The fourteenth day of the second month at even they shall keep it, and eat it with unleavened bread and bitter herbs.
And as they thus spake, Jesus himself stood in the midst of them, and saith unto them, Peace be unto you.
And the merchants of the earth shall weep and mourn over her; for no man buyeth their merchandise any more:
But that no man is justified by the law in the sight of God, it is evident: for, The just shall live by faith.
And he went from year to year in circuit to Bethel, and Gilgal, and Mizpeh, and judged Israel in all those places.
And he spake a parable unto them, saying, The ground of a certain rich man brought forth plentifully:
Then spake Haggai the LORD’s messenger in the LORD’s message unto the people, saying, I am with you, saith the LORD.
And Ehud put forth his left hand, and took the dagger from his right thigh, and thrust it into his belly:
Take heed to yourselves: If thy brother trespass against thee, rebuke him; and if he repent, forgive him.
Thou shalt not deliver unto his master the servant which is escaped from his master unto thee:
Let his heart be changed from man’s, and let a beast’s heart be given unto him; and let seven times pass over him.
But Jezebel his wife came to him, and said unto him, Why is thy spirit so sad, that thou eatest no bread?
For if the firstfruit be holy, the lump is also holy: and if the root be holy, so are the branches.
Where no counsel is, the people fall: but in the multitude of counsellors there is safety.
A man shall eat good by the fruit of his mouth: but the soul of the transgressors shall eat violence.
The eye also of the adulterer waiteth for the twilight, saying, No eye shall see me: and disguiseth his face.
And others had trial of cruel mockings and scourgings, yea, moreover of bonds and imprisonment:
I am the LORD thy God, which brought thee out of the land of Egypt: open thy mouth wide, and I will fill it.
And it shall come to pass, that before they call, I will answer; and while they are yet speaking, I will hear.
And Rehoboam slept with his fathers, and was buried in the city of David: and Abijah his son reigned in his stead.
And hath made us kings and priests unto God and his Father; to him be glory and dominion for ever and ever. Amen.
And Jeroboam slept with his fathers, even with the kings of Israel; and Zachariah his son reigned in his stead.
Return, I pray you, let it not be iniquity; yea, return again, my righteousness is in it.
μετὰ πάσης ταπεινοφροσύνης καὶ πραΰτητος, μετὰ μακροθυμίας, ἀνεχόμενοι ἀλλήλων ἐν ἀγάπῃ,
νεωτέρας δὲ χήρας παραιτοῦ· ὅταν γὰρ καταστρηνιάσωσιν τοῦ Χριστοῦ, γαμεῖν θέλουσιν,
καὶ γὰρ ὅτε ἦμεν πρὸς ὑμᾶς, τοῦτο παρηγγέλλομεν ὑμῖν, ὅτι εἴ τις οὐ θέλει ἐργάζεσθαι μηδὲ ἐσθιέτω.
μείζονα ταύτης ἀγάπην οὐδεὶς ἔχει, ἵνα τις τὴν ψυχὴν αὐτοῦ θῇ ὑπὲρ τῶν φίλων αὐτοῦ.
καὶ ἐζήτουν οἱ ἀρχιερεῖς καὶ οἱ γραμματεῖς τὸ πῶς ἀνέλωσιν αὐτόν, ἐφοβοῦντο γὰρ τὸν λαόν.
ὁ θεὸς τῶν πατέρων ἡμῶν ἤγειρεν Ἰησοῦν, ὃν ὑμεῖς διεχειρίσασθε κρεμάσαντες ἐπὶ ξύλου·
Ἀκούοντες δὲ ταῦτα διεπρίοντο ταῖς καρδίαις αὐτῶν καὶ ἔβρυχον τοὺς ὀδόντας ἐπʼ αὐτόν.
Μνημόνευε Ἰησοῦν Χριστὸν ἐγηγερμένον ἐκ νεκρῶν, ἐκ σπέρματος Δαυίδ, κατὰ τὸ εὐαγγέλιόν μου·
Τότε πορευθεὶς εἷς τῶν δώδεκα, ὁ λεγόμενος Ἰούδας Ἰσκαριώτης, πρὸς τοὺς ἀρχιερεῖς
الَّذِينَ إِنْ مَكَّنَّاهُمْ فِي الْأَرْضِ أَقَامُوا الصَّلَاةَ وَآتَوُا الزَّكَاةَ وَأَمَرُوا بِالْمَعْرُوفِ وَنَهَوْا عَنِ الْمُنْكَرِ وَلِلَّهِ عَاقِبَةُ الْأُمُورِ