מַצְמִ֤יחַ חָצִ֨יר ׀ לַבְּהֵמָ֗ה וְ֭עֵשֶׂב לַעֲבֹדַ֣ת הָאָדָ֑ם לְה֥וֹצִיא לֶ֝֗חֶם מִן־ הָאָֽרֶץ׃

יָדִ֣ין בַּ֭גּוֹיִם מָלֵ֣א גְוִיּ֑וֹת מָ֥חַץ רֹ֝֗אשׁ עַל־ אֶ֥רֶץ רַבָּֽה׃

אֵ֣ין ׀ שַׂ֣ר בֵּית־ הַסֹּהַ֗ר רֹאֶ֤ה אֶֽת־ כָּל־ מְא֙וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּאֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁר־ ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהוָ֥ה מַצְלִֽיחַ׃

אוֹ־ אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִגַּ֔ע בְּכָל־ שֶׁ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ ל֑וֹ א֤וֹ בְאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא־ ל֔וֹ לְכֹ֖ל טֻמְאָתֽוֹ׃

הָקִ֤יצוּ שִׁכּוֹרִים֙ וּבְכ֔וּ וְהֵילִ֖לוּ כָּל־ שֹׁ֣תֵי יָ֑יִן עַל־ עָסִ֕יס כִּ֥י נִכְרַ֖ת מִפִּיכֶֽם׃

וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה אֶת־ הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־ מֵ֥ת אֶחָֽד׃

וַיְדַבְּר֨וּ אֲחֵֽי־ אִמּ֜וֹ עָלָ֗יו בְּאָזְנֵי֙ כָּל־ בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־ הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּ֤ט לִבָּם֙ אַחֲרֵ֣י אֲבִימֶ֔לֶךְ כִּ֥י אָמְר֖וּ אָחִ֥ינוּ הֽוּא׃

וְהָ֣אֲנָשִׁ֔ים טֹבִ֥ים לָ֖נוּ מְאֹ֑ד וְלֹ֤א הָכְלַ֙מְנוּ֙ וְלֹֽא־ פָקַ֣דְנוּ מְא֔וּמָה כָּל־ יְמֵי֙ הִתְהַלַּ֣כְנוּ אִתָּ֔ם בִּֽהְיוֹתֵ֖נוּ בַּשָּׂדֶֽה׃

asi yamo asy aadityo arvann asi trito guhyena vratena

evaa mahaan bRhaddivo atharvaavocat svaaM tanva\m indram eva

ayaM no vidvaan vanavad vanuSyata induH satraacaa manasaa puruSTutaH

Because for thy sake I have borne reproach; shame hath covered my face.

فَانْطَلَقَا حَتَّى إِذَا رَكِبَا فِي السَّفِينَةِ خَرَقَهَا قَالَ أَخَرَقْتَهَا لِتُغْرِقَ أَهْلَهَا لَقَدْ جِئْتَ شَيْئًا إِمْرًا

ἀλκὴν δʼ οὔ τοι δῶκεν, ὅ τε κράτος ἐστὶ μέγιστον.

pra yaa mahi mahaantaa jaayamaanaa ghoraa martaaya ripave ni diidhaH

τὴν μὲν ἄρʼ Οὔλυμπον δὲ πόδες φέρον· αὐτὰρ Ἀχαιοὶ

bhaasvatii netrii suunRtaanaam aceti citraa vi duro na aavaH

And all the days that Adam lived were nine hundred and thirty years: and he died.

adribhiH suto matibhish canohitaH prarocayan rodasii maataraa shuciH