טֶ֭רֶף נָתַ֣ן לִֽירֵאָ֑יו יִזְכֹּ֖ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִיתֽוֹ׃

יְֽ֭הַלְלוּהוּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ יַ֝מִּ֗ים וְֽכָל־ רֹמֵ֥שׂ בָּֽם׃

אִם־ תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י ׀ מַחֲנֶה֮ לֹֽא־ יִירָ֢א לִ֫בִּ֥י אִם־ תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ׃

וּמַרְשִׁיעֵ֣י בְרִ֔ית יַחֲנִ֖יף בַּחֲלַקּ֑וֹת וְעַ֛ם יֹדְעֵ֥י אֱלֹהָ֖יו יַחֲזִ֥קוּ וְעָשֽׂוּ׃

הִנְּךָ֨ יָפֶ֤ה דוֹדִי֙ אַ֣ף נָעִ֔ים אַף־ עַרְשֵׂ֖נוּ רַעֲנָנָֽה׃

הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב לְאַרְצ֑וֹ וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ׃

הָרִ֣ינוּ חַ֔לְנוּ כְּמ֖וֹ יָלַ֣דְנוּ ר֑וּחַ יְשׁוּעֹת֙ בַּל־ נַ֣עֲשֶׂה אֶ֔רֶץ וּבַֽל־ יִפְּל֖וּ יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃

uta naH sutraatro devagopaaH suuribhya indraavaruNaa rayiH Syaat

Ἀλκίμεδον μὴ δή μοι ἀπόπροθεν ἰσχέμεν ἵππους,

yasmaa araasata kSayaM jiivaatuM ca pracetasaH

pataati kuNDRNaacyaa duuraM vaato vanaad adhi

ime mayuukhaa upa sedur uu sadaH saamaani cakrus tasaraaNy otave

οὐδʼ ὄθεται· φησὶν γὰρ ἐν ἀθανάτοισι θεοῖσι

οἳ μὲν τὰ προϊδόντες ἐπέδραμον, ὦκα δʼ ἔπειτα

يَسْتَعْجِلُونَكَ بِالْعَذَابِ وَإِنَّ جَهَنَّمَ لَمُحِيطَةٌ بِالْكَافِرِينَ

eSa vaajii hito nRbhir vishvavin manasas patiH

indrash ca mRLayaati no na naH pashcaad aghaM nashat

ἐλθεῖν ἐς φυλάκων ἱερὸν τέλος ἠδʼ ἐπιτεῖλαι.

νευρὴν δʼ ἐξέρρηξε νεόστροφον, ἣν ἐνέδησα

τὴν ἐπεὶ ἂρ δεῦρʼ ἤγαγʼ ἅμʼ ἄλλοισι κτεάτεσσιν,

ἕλκων ἅρματα καλὰ ἐλαύνων πρόσσοθεν ἵππους.