הַ֭נְּמָלִים עַ֣ם לֹא־ עָ֑ז וַיָּכִ֖ינוּ בַקַּ֣יִץ לַחְמָֽם׃

וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־ תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה׃

וְעַתָּ֣ה ׀ מֵ֗ת לָ֤מָּה זֶּה֙ אֲנִ֣י צָ֔ם הַאוּכַ֥ל לַהֲשִׁיב֖וֹ ע֑וֹד אֲנִי֙ הֹלֵ֣ךְ אֵלָ֔יו וְה֖וּא לֹֽא־ יָשׁ֥וּב אֵלָֽי׃

הַכֹּ֥ל הוֹלֵ֖ךְ אֶל־ מָק֣וֹם אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־ הֶֽעָפָ֔ר וְהַכֹּ֖ל שָׁ֥ב אֶל־ הֶעָפָֽר׃

nakir asya sahantya paryetaa kayasya cit

αὖτις ἀπʼ Αὐτομέδοντος. ὃ δʼ εὐξάμενος Διὶ πατρὶ

pra yo nanakSe abhy ojasaa kriviM vadhaiH shuSNaM nighoSayan

τεῖχος ἐγυμνώθη, πολέεσσι δὲ θῆκε κέλευθον.

ὣς ἐπέτελλʼ ὃ γέρων, σὺ δὲ λήθεαι· ἀλλʼ ἔτι καὶ νῦν

أَفَمَنْ حَقَّ عَلَيْهِ كَلِمَةُ الْعَذَابِ أَفَأَنْتَ تُنْقِذُ مَنْ فِي النَّارِ

أَفَرَأَيْتَ إِنْ مَتَّعْنَاهُمْ سِنِينَ

ὣς ἐπέτελλʼ ὃ γέρων, σὺ δὲ λήθεαι· ἀλλʼ ἔτι καὶ νῦν

καὶ Πτελεὸν καὶ Ἕλος καὶ Δώριον, ἔνθά τε Μοῦσαι